היכולת להיות מעבר לשנאה.
זה בסדר לא להסכים, לחשוב אחרת, להשתייך או לבחור שלא להשתייך לקטגוריה מסוימת — על בסיס גזע, דת, תרבות, השקפה פוליטית, השתייכות חברתית או מצב בריאותי.
נדרשת בגרות נפשית שמכירה בכך שטבעו של העולם כולל ריבוי של זוויות ודרכי חיים.
אינך חייב להזדהות עם זווית אחרת, להשתייך אליה או לבחור בה, אך עליך להכיר בכך שלזוויות שונות יש מקום בעולם.
גם אמת ושקר מקבלים את משמעותם מתוך הניגוד ביניהם — האחד מגדיר את האחר. האחד אינו יכול להתקיים ללא קיומו של היפוכו.
השקר אינו יכול להתקיים ללא קיומה של האמת, והאמת אינה יכולה להתקיים ללא קיומו של השקר.
לכל בריאה בעולם יש זכות קיום — גם לשקר יש זכות קיום, וגם לאמת יש זכות קיום. "ורחמיו על כל מעשיו."
העולם הוא מערכת סגורה. לכן העולם הוא מערכת סימטרית.
במערכת סימטרית קיימות כל זווית והיפוכה: אמת–שקר, טוב–רע, עשיר–עני, רחמים–אכזריות, צדק–עוול, שמן–רזה, בריא–חולה, למעלה–למטה, קדימה–אחורה, ימין–שמאל.
לכן, אפשר לחלוק ולא להתחבר לדרך אחרת — אך ללא שנאה כלפי שום דרך, אדם או קבוצה בעולם.
כולם בעולם הם מחויבי המציאות מעצם היותה של המציאות מאוזנת, ולכן סימטרית.
החוק השלישי של ניוטון: כנגד כל כוח פועל כוח שווה והפוך. או, בלשונו של ספר יצירה המיוחס לאברהם אבינו: "אלו כנגד אלו ברא אלוהים." כלומר, איזון וסימטריה בעולם.
העולם מאוזן וסימטרי. לכל דבר בעולם מוכרח להיות היפוכו.
לכן, כשם שאינך יכול לשנוא את +1 או את −1 (שהם הפכים), או את 0 (שהוא ההפך של שניהם), אינך יכול לשנוא דבר בעולם.
או לשנוא את רבי יהודה הנשיא (הגמרא) או את ישו (הנצרות). הכול חלקים מחויבי המציאות.
אתה לא יכול לשנוא את הציונות, את היטלר או את מדינת ישראל; או לשנוא את האסלאם, הבודהיזם, הנצרות, היהדות או המדע; או את נתניהו או את לפיד.
הכול זוויות מחויבות של המציאות, מעצם היותה של המציאות סימטרית:
אמת ↔ מגדיר ↔ שקר
חיים ↔ מגדיר ↔ מוות
רחמים ↔ מגדיר ↔ אכזריות
אין מציאות ללא הפכים. לכן אין מה לאהוב ואין מה לשנוא. יש מציאות שהיא ביסודה מציאות פשוטה של הפכים. לא מעבר לכך. כל השאר הוא פרשנות.
לכן, כל כעס, עצבים, אכזבה, שנאה או תחושת פגיעה שאתה חווה — אתה חווה אותם משום שאינך לוקח בחשבון את האיזון המובנה ביקום.
מי שיפתח ערנות לאיזון הקיים עדיין יחווה קשיים, אך הם לא יהיו מלווים בהכרח בחוויה של כעס, עצבים, אכזבה, שנאה או תחושת פגיעה.
אין גם מה לאהוב. אהבה היא היפוכה של השנאה. כשם שאין מקום לשנאה, אין מקום לאהבה.
אהבה גורמת לשנאה, ושנאה גורמת לאהבה:
אהבה ↔ מגדיר ↔ שנאה
לכן אין מה לאהוב ואין מה לשנוא. שניהם פרשנות של מה שנעים לך ומה שאינו נעים לך.
יש צורך לכבד — לכבד את כל מה שקיים בעולם. כבוד לטוב וכבוד לרע, כבוד לאמת וכבוד לשקר.
לתת כבוד לעצם העובדה שהדבר קיים. לא מפני שהוא טוב עבורך או רע עבורך, ולא מפני שהוא גורם לך להרגיש נעים או לא נעים.
כל דבר קיים בעולם רק בזכות העובדה שהיפוכו קיים בעולם. לכן אתה חייב לכבד את היפוכך, כי בזכותו אתה קיים.
לכן, יש לכבד כל דבר מעצם היותו קיים. לכבד כל מה שהטבע הביא לעולם, או שאלוהים הביא לעולם — זה לא משנה מי יצר את העולם. לכבד כל מציאות בעולם, על כל הזוויות שלה.
אתה לא צריך להבין את כל התפיסה הזאת על בוריה. אבל כן נדרשת הסכמה עמוקה ששנאה אינה הדרך שלך — גם אם יש מעידות בדבר.
לכל הפחות, צריך להיות בך רצון עמוק, המלווה בהתנהגות תואמת, שלא לבחור בדרך של שנאה.
הבסיס של מודל תומר
מודלים
- יש דרך מעשית לריפוי מפסיכוזה
- פסיכוזה היא שפה
- ליקויים בשיטת הפסיכולוגיה
- יציאה ממעגל הפסיכיאטריה
- משולשים מאוזנים
- לא להדגיש עצמך
- לא מצבי קיצון