מאניה שקטה
אצלי, לאחר כחצי שנה עד שנה של תרגול ממושך, ההפרדה בין החוויה הפנימית לבין הפעולה נעשתה טבעית יותר ויותר.
בסופו של דבר הגעתי למצב שבו גם כאשר עדיין הייתה בתוכי חוויה שהרגישה לי מאנית — עוצמה פנימית, עוררות או תחושה מוכרת בחשיבה — היא כבר לא הפעילה את הגוף ואת ההתנהגות.
ההתרוצצויות, הפעולות הלא מסודרות והצורך לבצע מיד את מה שהמחשבה או הדחף ביקשו ממני הלכו ונעלמו.
לא הייתי צריך עוד להיאבק בכל פעולה בנפרד. נוצרה הפרדה:
החוויה יכולה להיות חזקה — וההתנהגות יכולה להישאר רגועה ומסודרת.
לשלב הזה נתתי לעצמי את השם “מאניה שקטה”. זהו מונח אישי שלי לתיאור החוויה, ולא מונח אבחוני שאני משתמש בו במקום האבחנה הפסיכיאטרית.
מבחינתי, “מאניה שקטה” תיארה מצב שבו עדיין הרגשתי בפנים משהו מאותה עוצמה שהכרתי מהמאניה, אבל מבחוץ כבר לא היו ההתרוצצויות והפעולות הלא מסודרות שאפיינו אצלי בעבר את המצב.
זה היה עבורי שלב ב’:
בשלב א’ — למדתי לא לפעול מתוך החוויה. בשלב ב’ — ההפרדה כבר נעשתה טבעית, גם כאשר חלק מהחוויה הפנימית עדיין נשאר.
העבודה על העוצמה הפנימית עצמה היא כבר תהליך נוסף ומורכב יותר, שאינו הנושא של המאמר הזה.
המטרה של המאמר הנוכחי מסתיימת בנקודה הזאת:
החוויה נשארת חוויה. הפעולה כבר אינה אוטומטית. אני מחליט מתי וכיצד לפעול.
זו התוצאה שאליה אני הגעתי לאחר תרגול ממושך. אצל אנשים אחרים התהליך, משכו והתוצאה יכולים להיות שונים.
מאניה
הבסיס של מודל תומר
מודלים
- יש דרך מעשית לריפוי מפסיכוזה
- פסיכוזה היא שפה
- ליקויים בשיטת הפסיכולוגיה
- יציאה ממעגל הפסיכיאטריה
- משולשים מאוזנים
- לא להדגיש עצמך
- לא מצבי קיצון